ההייטק לא מת. הוא כאן, יותר שקט, נחבא אל הכלים, אולי איבד את הברק ואת מאפייני ימי הבועה העליזים אבל הפעילות נמשכת. קרנות הון הסיכון כמעט ולא משקיעות בחברות כיום ובוודאי שלא השקעות בשלב הסיד, אולם משקיעים פרטיים עדיין כן. אולי לא אותם משקיעים עטורי פרסום שהורגלנו בהם, אולם כסף הוא כסף, ובעולם העסקים המודרני דולר הוא דולר באשר הוא.

יחד עם זאת, השקעות אלו מתאפיינות לעיתים בחוסר זהירות אשר נובע מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא חוסר הכרה מספקת של התחום ומאפייניו.

כולנו שותפים או “יהיה בסדר”

בניגוד לחברות רגילות, מרבית חברות ההייטק באות אל המשקיע עם פרזנטציה של מוצר אשר נמצא בשלב הרעיון, פיתוח מוקדם או סיום פיתוח ולפני תחילת ניסוי ו/או שיווק.

המשקיע הפרטי, בדרך כלל אינו מסוגל לבחון לעומק את הרעיון הטכנולוגי אשר עומד בבסיסה של החברה, ובמקרה הטוב מסתפק בהבנת הצורך אשר עליו בא לענות המוצר (אם אכן קיים צורך). בניגוד לחברות בעלות מוצר מוגדר, ניתן לומר כי מרבית חברות ההייטק דומות לחברות שירותים, במידה כזו או אחרת. כמה מן המשקיעים הפרטיים אשר משקיעים כיום בהייטק, היו משקיעים בחברת שירותים? לא רבים, מן הסתם.

החברות במגזר זה מתאפיינות בקצב פיתוח מהיר (ברוב המקרים) ובשריפת מזומנים מואצת (למרות שכיום מנסים להנמיך את קצב שריפת המזומנים ה -  Burn rate, לא נדיר למצוא חברות אשר מכלות כ 100,000$ בחודש).

המשקיע אשר קרוב לוודאי אחד ממכריו עניין אותו בהשקעה,  מתלהב ורוצה לתמוך בחברה הצעירה. הוא מכיר את האנשים וחושב כי לפניו הזדמנות טובה להרוויח כסף בסיכון נמוך יחסית. החברה זקוקה לכסף במהירות, המשקיע מתלהב, היזמים מתלהבים, והנה החליפו להם ידיים כמה מאות אלפי דולרים. המשקיע לא עיגן את זכויותיו כראוי (הן בשל החיפזון והן בשל כך שהוא “מכיר” את הנפשות הפועלות) וכולם שמחים ומרוצים.

הסלמת המחויבות

בוקר אחד, לאחר זמן (בד”כ בין חצי שנה לשנה) מודיעים למשקיע כי החברה על סף קריסה וכי אם לא יוזרם הון נוסף, תרד לטמיון כל ההשקעה. המשקיע חושב, מהסס קצת, שואל מה מצב הפיתוח ומה הצפי להשלמת המוצר לשם התחלת שיווקו, ונאמר לו שהנה, הנה, החברה פורצת אל השווקים המיוחלים. חלקם של המשקיעים פורש בשלב זה ומוחק את השקעתו כהרפתקה שלא עלתה יפה. חלק אחר, מתגייס להצלת החברה, ושוב חוזר על טעותו הראשונית, השקעה נמהרת ללא עיגון זכויותיו.

לאחר שהמשקיע נפרד מסכום נכבד (אשר עולה פי כמה על אשר התכוון להשקיע מלכתחילה), הוא מנסה לברר מה בעצם קורה בחברה ואז מתחוור לו, כי למעשה כמעט ואין לו שליטה על הנעשה בחברה, למרות שמבחינה חוקית, הוא מחזיק ברוב מניותיה.

היה הסכם?

במידה והסכם המייסדים או הסכם ההשקעה הראשוני לא נוסחו כיאות, המשקיע אינו זכאי לכל זכות יתר ועלול למצוא עצמו בדעת מיעוט בהחלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון. למרות שהוא בעל ההון ובלעדיו אין לחברה תקומה, ישנם יזמים אשר חושבים כי ניתן להמשיך ולדרוש מן המשקיע תמיכה פיננסית לא מוגבלת ובד בבד להמשיך ולשלוט בחברה (אשר לא הפגינה הצלחות מרשימות עד כה), ללא עוררין. היזמים לא תמיד אשמים לחלוטין, שכן משקיע שכזה, נותן בידם את הכלים לנהוג בצורה זו.

סוף מעשה . . . במחשבה

תחילתה של הכרוניקה הידועה מראש, הינה ביום בו הוזרם ההון לחברה ללא הסכם מספק. הסכם מספק, הינו כזה אשר מאפשר למשקיע לבקר את הנעשה בחברה בין אם ע”י השתתפות ובין אם  ע”י צירוף משקיף מטעמו, לדירקטוריון החברה.  המשקיע גם חייב לשמור בידיו מידה של בקרה על מהלכיה של החברה ולכן כדאי שיהיו בידיו מספר זכויות וטו. אין הדבר אומר כי המשקיע יכול לשתק את פעילותה של החברה, אלא להפך, המשקיע יכול לוודא כי החברה צועדת בכיוון הנכון.

המשקיע צריך להיות מעורה בנעשה בחברה במידה כזו או אחרת ולדרוש קיום ישיבות דירקטוריון מסודרות, בהן יינתן דיווח לגבי התקדמותה של החברה, עמידה ביעדים, פעילות במסגרת התקציב אשר אושר ועוד. באם לא נבנו מנגנונים שכאלו בהתחלה, ניתן להוסיפם בסיבוב השני. אולם, רבים הם המקרים בהם הכשל הראשוני נמשך ובמאמץ להציל את החברה, נזנחים אמצעי הבקרה אשר הם אלו אשר יכולים דווקא להוות את הכלי היעיל ביותר לשיקומה.

במרבית המקרים, המשקיעים והיזמים, נקלעים למאבקי כוח ושליטה, במקום לעסוק בעיקר. המשקיע מנסה לעגן את זכויותיו בחברה ואילו היזמים אשר התרגלו לגישה שונה, מתמרדים בתחושה כי המשקיע מנסה “להשתלט” על החברה ועל פרי עמלם ולעיתים אף מגלה המשקיע, כי היזמים מעולם לא הסבו את זכויותיהם בקניין הרוחני של החברה לידי החברה ולמעשה החברה הינה כלי ריק.

פרטים, פרטים ושוב פרטים

     כל ההשתלשלות הזו יכולה הייתה להימנע, לו רק השכילו הצדדים לפעול מלכתחילה בצורה אחרת. קביעת סדרי דיווח, ביקורת ומעקב על הנעשה בחברה וכן נציגות של המשקיע או בא כוחו בדירקטוריון החברה, היו יכולים לחזות את הקשיים או להתריע עליהם מבעוד מועד.

כמובן שאינטרס היזמים הוא לזכות בחופש פעולה נרחב עד כמה שניתן ואילו המשקיע מעוניין בשליטה רבה ככל האפשר. יחד עם זאת, יש לזכור כי בשוק של היום, בעל המאה זכאי לקצת דעה ולכן זכאי שדרישותיו הסבירות תתמלאנה. עיגון זכויות המשקיע בהסכם מוסדר, היה כולל בין היתר, העברת כל הזכויות בקניין הרוחני של החברה לידי החברה ווידוא כי היזמים ו/או קבלני משנה אשר הועסקו, אינם בעלי זכויות בפיתוח הטכנולוגיה ו/או המוצר(ים) של החברה. הסכם מוסדר היה כולל גם את ההגנות הנדרשות למשקיע על מנת להבטיח את השקעתו (כולל בסבבי השקעה עתידיים) והיה מאפשר את הפיקוח הנדרש על התנהלותה של החברה, תוך מתן משקל לדעתו של המשקיע. כפועל יוצא, מאבקי שליטה מיותרים בהמשך הדרך היו נמנעים ובמקום לעסוק ב “מה היה קורה אילו”, ניתן יהיה להתרכז ב”איפה נהיה מחר”.