מי מגן על החברה? נקודות למחשבה בעת הענקת פטור ושיפוי לדירקטורים בחברות

 חוק החברות קובע כי חברה רשאית: א) לפטור נושא משרה מאחריותו כלפיה בשל נזק אשר נגרם לה עקב הפרת חובת הזהירות של אותו נושא משרה אם כלולה בתקנונה הוראה מתאימה (ס’ 258-259), ב) לשפות נושאי משרה בחברה, בתנאים מסויימים, בשל חבויות או הוצאות אשר יוטלו עליהם עקב פעולות אשר עשו בתוקף תפקידם ככאלה (ס’ 260), ו ג) לבטח את אחריותם של נושאי משרה, בשל חבויות או הוצאות אשר יוטלו עליהם עקב פעולות אשר עשו בתוקף תפקידם ככאלה (ס’ 261). בכל המקרים, נוקט החוק בלשון וולנטרית, משמע, הפטור, השיפוי והביטוח הינם זכות המוענקת ע”י החברה לנושא המשרה ולא חובה המוטלת על החברה. מטרת הסעיפים הינה לאפשר לחברה (ע”פ שיקול דעתה) לשפות ו/או או לבטח את נושאי המשרה, על מנת שלא יחששו מקבלת החלטות בעת מילוי תפקידיהם ולהעניק להם מידה של ביטחון באם להחלטותיהם עלולות להיות חבויות אישיות.

יחד עם זאת, כוונת החוק איננה להעניק לנושאי המשרה “Card blanche” כך שיוכלו לעשות ככל העולה על רוחם בעת מילוי תפקידם, בידיעה כי החברה תישא בתוצאות בסופו של יום.

 תשע נקודות למחשבה (הרשימה כמובן איננה ממצה)

נקודה ראשונה: נוגעת לעניין שיפוי פעולותיו של נושא משרה בחברות קשורות. כדאי לוודא כי החברות הללו אינן מעניקות שיפוי או ביטוח לדירקטורים המכהנים בהן. אין כל טעם להעניק כפל הגנה לאותו נושא משרה. לעניין הענקת שיפוי למשקיפים בדירקטוריון, יש לבדוק האם החוק מתיר כלל פעולה שכזו. בסעיף 258 לחוק החברות, בחר המחוקק לפרט במפורש מה רשאית חברה לעשות בכל הנוגע לביטוח ושיפוי נושאי משרה. אפשרויות שיפוי או ביטוח אשר לא הוזכרו, אינן מותרות ע”פ החוק. בנוסף, משקיף (ממהות תפקידו אשר בד”כ הינו נטול סמכויות הצבעה) אינו נושא משרה ע”פ הגדרת החוק, ולכן כלל לא ברור כיצד תוכל החברה לשפות משקיפים אשר יושבים בישיבות הדירקטוריון, גם אם תחפוץ בכך.

נקודה שניה: במקרים מסוימים, רשאית החברה לשפות ו/או לבטח נושא משרה, גם במקרה של הפרת חובת אמונים. יחד עם זאת, מקרים אלו דורשים כי נושא המשרה יפעל בתום לב ויהיה לו יסוד סביר להניח כי פעולותיו לא תגרומנה נזק לחברה. כיוון שהמקרים אשר עונים להגדרה זו במלואה הינם חריגים ביותר, כדאי לחברה לבחון תרחישים אפשריים למצבים שכאלו ולהחליט האם הענקת שיפו או ביטוח, במקרים אלו, הינה פעולה ראויה.

נקודה שלישית: נוגעת לעניין מקדמות לתשלום שכ”ט ועלויות התדיינות של נושא המשרה, וכן נושא העמדת ערבויות במקומו של נושא המשרה בהליכי ביניים הדורשים זאת. יש ליצור מנגנון אשר לא יחייב את החברה מראש, אלא יתיר לחברה שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו, בכדי שלא להיקלע לחבויות כספיות, אשר עלולות להכביד על פעילותה השוטפת של החברה (העמדת ערבות כספית גבוהה לנושא המשרה וכן תשלום שוטף גבוה של עלויות ההתדיינות). יש לשאוף כי פוליסת הביטוח המבטחת את אחריות נושאי המשרה, תכלול סעיף המכסה מצבים אלה.

נקודה רביעית: רצוי לחברה לקבוע סכום מירבי לשיפוי ולהחזר הוצאות גם יחד, שכן, עלול להיווצר מצב בו נטילת חבותו של נושא המשרה, עלולה לגרום לחברה להיקלע לקשיים כספיים (הטלת אחריות בסכום של כ 500 מליון ש”ח לדוגמא).

נקודה חמישית: באשר לתקופת השיפוי, יש לבחון ממתי מעוניינת החברה להעניק שיפוי ו/או ביטוח לנושא המשרה. ייתכן כי ברצונה של החברה לשפות את נושא המשרה בגין תביעות אשר יתעוררו בעתיד ונובעות מאירועים אשר התרחשו בטרם הוענק השיפוי וייתכן כי לאו. כמו כן, ייתכן מצב בו החברה מעוניינת לשפות נושא משרה בהקשר של אירועי עבר ספציפיים בלבד (טעות בתום לב אך לא רשלנות) וגם נושא זה צריך להיבחן.

נקודה שישית: החוק מתיר לחברה להעניק לנושאי המשרה שיפוי מראש ובלבד שמדובר בסוגי אירועים אשר דירקטוריון החברה יכול היה לצפותם. יש לבחון היטב בנוסף לשאלה אילו אירועים ניתן לצפות, האם בגין אירועים אלו תרצה החברה לשפות את נושאי המשרה. עלולים להיות מצבים בהם בשל הידיעה כי ישנו ביטוח ושיפוי לעניין פעולה מסוימת, עלול נושא המשרה לא לנהוג במלוא הזהירות הנדרשת ולחשוף את החברה לסיכונים מיותרים.  יש לזכור כמובן, כי לא ניתן לצפות את כל האירועים אשר יכולים להוביל לחבותו העתידית של נושא המשרה ובמידה בה בוחרת החברה ללכת בדרך זו, ראוי שתבחן באלו נסיבות (בקרות המקרים ברי השיפוי) יהיה זכאי נושא המשרה לשיפוי.

נקודה שביעית: גבולות השיפוי וסוגי האירועים אשר בגינם תשפה החברה את נושא המשרה, רצוי שיהיו אחידים. דהיינו, שיפוי בדיעבד צריך שיהיה תחום לאותם אירועים כמו שיפוי מראש (באם ניתן כזה), ותקרת הסכום לתשלום ע”י החברה צריכה להיות זהה.

נקודה שמינית: נוגעת לסכום השיפוי. לנושא המשרה אינטרס שהשיפוי יהיה ללא הגבלה בסכום או בסכום גבוה ככל הניתן ואילו לחברה אינטרס שהסכום יהיה נמוך ככל האפשר. בין שני אלו, יש למצוא את שביל הזהב כך שישמרו האינטרסים של שני הצדדים. ניתן גם ליצור מנגנון שיפוי המעניק לנושא המשרה שיפוי ללא מגבלת סכום לאירועים מסוימים, ולאחרים בסכום קצוב.

נקודה תשיעית: עצם העובדה כי המחוקק מצא לנכון לפרט בחוק (בפרק הדן בעסקאות עם בעלי עניין ס’ 270 - 273), מנגנון המסדיר את דרך אישור התחייבויות השיפוי והביטוח של החברה, על מנת להוסיף לתהליך אלמנט של בקרה, מצביע על החשיבות המיוחסת לעניין זה. החלטות הדירקטוריון לעניינים אלו, צריכות לקבל את אישורה המוקדם של וועדת הביקורת בחברה ציבורית (במקרה של נושא משרה בחברה ציבורית אשר אינו דירקטור). במקרה בו מדובר בדירקטור, יש לקבל את אישורה של האסיפה הכללית, ובחברה ציבורית, גם את אישורה של וועדת הביקורת, בטרם יאשר הדירקטוריון את תנאי הפטור, השיפוי או הביטוח.

 לסיכום, יש לזכור כי מנגנון השיפוי/ביטוח נועד לאפשר לחברות להגן על נושאי המשרה מחד, אולם לא לשחרר אותם לחלוטין מנטל האחריות למעשיהם, מאידך. כל הסדר הנוגע לנושאים אלו, צריך לשמור על איזון עדין בין רצונם של נושאי המשרה בצמצום גבולות האחריות האישית לה הם עלולים להיות חשופים לבין טובתה של החברה.