“הוא זכאי” זכויות שכיר לקבלן עצמאי? (חלק א’)

בעת האחרונה, מנשבות רוחות של שינוי בקרב בתי הדין לעבודה. בתי הדין נוטים לפסוק לטובתם של העובדים, מתוך אינטרס להגן על העובד החלש למול המעביד החזק, דבר אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות התעסוקתית בארץ. לאחר השינויים בהלכות הגבלת העיסוק וצמצום תקופות הצינון בחוזי עבודה, התפנו בתי הדין לעבודה להתערב במערכות יחסים חוזיות, תוך שימוש בסמכותם (המוטלת בספק כפי שיוסבר להלן), על מנת “להסביר” לצדדים מה היתה כוונתם האמיתית בעת כריתת ההסכמים. כפי שיידון במאמר זה, התערב בית הדין לעבודה ביחסים חוזיים אשר לא הוגדרו כיחסי עובד-מעביד בין הצדדים מלכתחילה, וקבע כי ה”קבלן”, למרות העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד, זכאי להטבות אשר מוקנות מכח החוק רק לעובדים שכירים. זאת, על מנת להיטיב עם הצד הנפגע. כפי שיידון בחלקו השני של מאמר זה, הגדיל בית הדין לעשות ולא רק שפירש יחסים של קבלן-מזמין כיחסי עובד-מעביד אלא אף פסק כי תשלומים אשר שולמו ביתר ל”קבלן”, לא יוחזרו למעביד.

בית הדין המוסמך

לעניין סמכותו של בית הדין, ע”פ חוק בית הדין לעבודה, סמכותו של בית הדין מוגבלת לדיון בסכסוכי עבודה ובתביעות אשר נוגעות ו/או עולות מתוך יחסי עובד-מעביד ו/או סיומם. במידה ובה מגיע בית הדין לעבודה למסקנה כי אין מדובר ביחסי עובד-מעביד, עליו להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך.

שינויים עיקריים

בפן המהותי, ישנם שני שינויים עיקריים. האחד, שינוי במדיניות בית הדין לעבודה בנוגע להרחבת התנאים בהם יכיר בית הדין בעצמאים ופרילנסרים כעובדים שכירים של מעביד. השני, המרחיק לכת בגישתו (אך למעשה נסמך על הראשון), הינו קביעת בית הדין כי למרות שעובד אינו מוגדר כעובד (ע”פ המבחנים המקובלים) הוא זכאי לקבלת פיצויי פיטורין מן המעביד.

על פי הפסיקה הקיימת, ישנה הבחנה בין פרילנסר (או משתתף חופשי בשמו העברי), עצמאי ועובד שכיר. מעמד הפרילנסר הינו שונה במעט מזה של העצמאי בראיית בתי הדין והוא מתייחס לעובדים בתחום התקשורת (כתבים, צלמים, עיתונאים וכו’). פס”ד צדקא[1] היה הראשון להניח היסוד למגמת הרחבת זכויות עובדים שכירים גם לעצמאיים ופרילנסרים. שאול צדקא היה עיתונאי בעיתון הארץ וכפרילנסר שימש ככתב של גל”צ בבריטניה במשך כ 8 שנים. צדקא היה מכין כתבות ומעבירן לידי גל”צ, כאשר ע”פ ההסכם בין הצדדים, גל”צ שילמה לצדקא גם אם הכתבות לא שודרו. ע”פ ההסכם בין הצדדים, לא היה זכאי צדקא לתשלום בעבור ימי חופשה, שעות נוספות, דמי מחלה וכו’. למעשה, ע”פ כל המבחנים הקיימים, לא התקיימו בין צדקא לבין גל”צ יחסי עובד-מעביד. כאשר החליטה גל”צ לסיים את התקשרותה עם צדקא, הודיעה לו זאת במכתב. צדקא מצידו, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ובה דרש כי יוכר כעובד של גל”צ ויוענקו לו ההטבות המגיעות לעובדי גל”צ. בית הדין האיזורי לעבודה, דחה את תביעתו של צדקא כיוון שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין גל”צ. צדקא ערער לבית הדין הארצי לעבודה והלה קיבל את תביעתו.

נימוקי בית הדין

  נימוקי החלטת בית הדין, היו רובם ככולם נימוקים סוציאליים. ע”פ תפיסת בית הדין, יש למנוע מצב בו המעביד ינסה לנצל את כוחו ע”מ לפגוע בעובד ולהעניק לו תנאים פחותים כעצמאי או פרילנסר, במקום להעסיקו כעובד מן המניין. בית הדין החליט כי יש לבחון את מבחן התכלית ביחסים בין הצדדים ולא להתייחס להגדרות אשר נקבעו בין הצדדים. לעניין זה צוטט גם הנשיא ברק: “מובנו של הדיבור ‘עובד’ ו ‘מעביד’ משתנה ע”פ הקשרו, והקשרו נקבע ע”פ תכליתו . . . לפני שמציגים את השאלה כיצד להבחין בין עובד לקבלן יש לברר לשם מה עורכים את הסיווג”[2]. בית הדין מנה ארבעה טעמים עיקריים להתערבותו ביחסים החוזיים שבין הצדדים.

הטעם הראשון, הינו הקושי ביישום המבחנים הקיימים, במקרים בהם העסקת העובד אינה ע”פ הדפוסים המקובלים כגון אאוטסורסינג, עבודה חלקית, עבודה בזמנים גמישים וכו’. הטעם השני, נוגע לתופעות חברתיות שליליות, לדעת בית הדין, כגון היווצרות קשרי עבודה בלתי צודקים המובילים לניצול והיווצרות חוסר שיוויון כלכלי וחברתי בין שכבות בעלות הכנסות שונות. הטעם השלישי, התייחס לצורות העסקה שונות (שאינן בתבנית יחסי עובד-מעביד קלאסיים) אשר דרכם – כהנחתו של בית הדין ? מנסים המעסיקים לעקוף את חוקי המגן ולשלול זכויות ממבצע העבודה ואילו הטעם הרביעי, גרס כי שינוי הלכה במקרים ראויים, הינו חלק אינטגרלי מהתפתחות המשפט. לכן, קבע בית הדין הארצי לעבודה, זכאי צדקא לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. פס”ד זה, העניק זכויות מיוחדות אלו אך ורק לפרילנסרים מתחום התקשורת.

יישום פס”ד צדקא

הלכה חדשה זו, יושמה במהרה בפס”ד אשר ניתן בבית הדין האיזורי לעבודה בת”א.[3] הגב’ ציפורה בשן, הועסקה כקבלן עצמאי ע”י שירות התעסוקה, לשם הפקת חוברת שבועית אשר ריכזה את מודעות הדרושים בעיתונות. הגב’ בשן הועסקה כקבלן עצמאי כ 19 שנים ע”י שירות התעסוקה. לאחר ששירות התעסוקה הודיע לגב’ בשן על סיום ההתקשרות עימה, הגישה הגב’ בשן תביעה לפיצויי פיטורים לבית הדין לעבודה. בית הדין קבע כי אכן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הגב’ בשן לבין שירות התעסוקה, אך יחד עם זאת, פסק בית הדין כי פיצויי פיטורים, נועדו לאפשר הן לשכיר והן לעצמאי הנפלט ממקום עבודתו, קיום בכבוד בפרק הזמן בו הוא מחוסר עבודה. פס”ד זה, הרחיב את היריעה אשר נפרשה להגן על המשתתפים החופשיים בפס”ד צדקא, גם על עובדים עצמאיים. בית הדין לא נימק מדוע יש להרחיב את ההלכה גם לגבי עצמאיים.

גם וגם

מסקירת פסקי הדין הללו, ניתן לראות בבירור כי בית הדין לעבודה נוקט עמדה שיפוטית מוסרית, ומנסה להשוות את תנאיהם הסוציאליים של עובדים עצמאיים לאלו של עובדים שכירים. למרות שבית הדין עצמו הבהיר כי וודאות משפטית הינה חשובה, גרם בית הדין בפסיקותיו שלו עצמו, ליצירת בלבול וחוסר וודאות. הלכות אלו גורמות לטשטוש בין הגבולות הברורים אשר הפרידו בין מעמדו של העובד השכיר לבין זה של העצמאי או הפרילנסר. ניתן להניח כמעט בוודאות, כי בעתיד הקרוב אנו צפויים לחזות בגל תביעות אשר יוגשו ע”י עובדים עצמאיים ופרילנסרים, כנגד מעבידים לשעבר, תוך הסתמכות על פסקי הדין הנסקרים כאן. נשאלת כמובן השאלה, באם זכאים עובדים אלו לפיצויי פיטורים, מדוע לא יהיו זכאים לכלל הזכויות המגיעות לעובדים שכירים? בנוסף, כלל לא ברור האם הסכמים אשר ייכרתו בין מעביד לקבלן, לא יפורשו בצורה אחרת לגמרי בידי בתי הדין לעבודה, ומעבידים ימצאו עצמם משלמים לקבלן העצמאי, סכומים גבוהים בהרבה מאשר אם היה מועסק כעובד מן המניין.



[1] ע”ע 300274/96 – שאול צדקא נ’ מ”י ? גלי צה”ל.

[2] דנג”צ 4601/95 – חי יוסף סרוסי נ’ בית הדין הארצי לעבודה.

 

[3] עב 3348/94 - ציפורה בשן נ’ מ”י  - שירות התעסוקה.

Share

כל המידע הנכלל באתר זה, הינו בבחינת מידע כללי בלבד ואינו בגדר חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי מוסמך. אין להסתמך על המידע המתפרסם כאן בקבלת החלטות ו/או לשם נקיטת צעדים בעלי השלכות כלכליות ו/או אחרות, ללא התייעצות נוספת עם בעלי מקצוע מתאימים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מאמרים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.