הסכם שמירת סודיות – הסכם ממש או טופס למילוי?

הסכמי שמירת סודיות הינם הדרך הפשוטה ביותר כיום, להעניק הגנה לסודותיו המסחריים של כל מיזם עסקי. בנוסף, חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט - 1999, מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.

הסכמי שמירת סודיות, הינם הסכמים בהם הצדדים מתחייבים האחד כלפי השני (במקרה של הסכם הדדי), לשמור בסודיות כל מידע אשר יוגדר כסודי או רגיש, ויועבר בין הצדדים במסגרת ההתקשרות. במקרה של הסכם סודיות חד צדדי, מתחייב הצד אשר נחשף למידע, לשמור עליו בסודיות, בהתאם לתנאי הסכם הסודיות.  הסכמי שמירת סודיות יכולים להיות חלק מהתקשרות בין מעביד לעובדיו, בין מיזמים עסקיים, כשלב מקדים לבחינת אפשרויות לשיתוף פעולה טכנולוגי בין גורמים שונים ובין יזם למשקיעים או שותפים פוטנציאליים.

הגנה על סודות מסחריים

השימוש בהסכמי שמירת סודיות, הפך לדבר שבשגרה בתחום ההייטק ואף בתחומים עסקיים אחרים. ניתן להשתמש בהסכם לשמירת סודיות, בכדי להגן על כל סוד עסקי או מידע אחר, אשר מוגדר על ידי בעליו כמידע רגיש. כפי שפורט קודם, כל מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו זכאי להגנה. כמובן שמידע לא יכול לזכות בהגנה שכזו, באם הוא נמצא בחזקת הכלל, בטרם בעליו חשף אותו בפני צד שלישי כלשהו. שימוש בהסכם סודיות יכול למנוע העברת תוכניות עסקיות, חשיפת פיתוח של מוצרים חדשים, העברת אבטיפוס של מוצר חדש ועוד, לידי צדדים שלישיים, ללא אישור.

הסכם שמירת הסודיות, מטיל מחויבות חוזית על הצדדים להסכם, ועליהם לקיימו בהתאם להוראות כל דין. צד אשר נפגע מהפרת ההסכם, יכול לדרוש פיצוי מן הצד השני בהתאם לקבוע בהסכם ובהתאם לפיצוי הקבוע בחוק במקרים שכאלו.

במידה וצד אשר נחשף למידע סודי, עושה בו שימוש שלא כדין, זכאי הצד הנפגע לפיצוי על פי חוק ובין היתר יכול לפנות לבית המשפט המוסמך, בבקשה לצו מניעה כנגד הצד אשר עושה שימוש במידע, ובכך, גורם לו לנזקים.

מרכיבי הסכמים לשמירת סודיות

בדרך כלל, חברות נוהגות להחזיק נוסח קבוע של הסכמי שמירת סודיות, אשר בהם הן עושות שימוש. רוב ההסכמים, כוללים מספר מרכיבים קבועים ובהם הגדרת המידע הסודי, מידע אשר לגביו ישנם סייגים לתחולת ההסכם, התחייבויות הצד המקבל, תקופות ותנאים כלליים.

הגדרת המידע הסודי

בכל הסכם לשמירת סודיות, חייבת להיות הגדרה של המידע הסודי, אשר עליו מבקשים להגן במסגרת ההסכם. מטרתה של הגדרה זו, הינה יצירת מסגרת מעטפת אשר מפרטת את אופיו של המידע אשר יימסר תחת ההסכם מבלי לחשוף את המידע עצמו (שהרי ההסכם טרם נחתם). בנקודה זו יש לשים לב, כי למרות שנראה לעיתים כי ההגדרות הינן סטנדרטיות וניתן להשתמש בהן בכל הסכם ללא קריאה לעומק, הדבר אינו נכון כלל וכלל. לכל התקשרות מאפיינים משלה, ולכל מיזם עסקי, רעיון או פעילות מאפיינים  אשר ייחודיים להם, ועליהם ישנו רצון להגן בהסכם.

טעות בהגדרת המידע המוגן תחת ההסכם, יכולה להתברר כיקרה מאד בעתיד. בנוסף, ייתכנו מצבים שבהם ההסכם יגדיר מידע בצורה רחבה מדי ובמקרה של הסכם דו-צדדי, עלול אחד הצדדים למצוא עצמו מוגבל מאד בפעילותו בעתיד, בשל הגדרה לקויה שכזו. לכן, בנקודה זו, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע הבקי בנושא.

סייגים לתחולת ההסכם

בכל הסכם לשמירת סודיות, קיימים סייגים מסויימים לגבי מידע אשר אינו מוגן במסגרת ההסכם. משמעות הדבר הינה כי הצד המקבל מידע מסוג זה תחת ההסכם, אינו מחוייב להגן עליו ויכול לעשות בו שימוש ככל העולה על רוחו. סייגים אלו, מבוססים על עקרונות שבדין. מן הטעם הזה, מידע אשר נוצר או פותח על ידי הצד המקבל - בטרם נמסר לו על ידי צד המוסר בהסכם - לא יזכה להגנה תחת מטריית הסכם הסודיות. כמו כן, מידע אשר מצוי ברשות הצד המקבל ונמסר לו על ידי גורמים שלישיים לפני או במהלך ההתקשרות עם הגורם המקבל, גם כן לא יזכה להגנת ההסכם. יחד עם זאת, הסכם אשר מנוסח כראוי, יעניק הגנה לצד המוסר מידע, כך שהצד המקבל לא יוכל להעלות טענת ידע מוקדם ללא תימוכין מספקים.

התחייבויות הצד המקבל

הסכמי שמירת סודיות בדרך כלל יחייבו את הצד אשר קיבל מידע סודי, שלא לעשות כל שימוש במידע שנמסר לידיו, למעט למטרות אשר לשמן נמסר לו המידע.  כמו כן, ההסכם אמור לאסור על הצד המקבל לנסות לעקוף את מגבלות ההסכם על ידי שימוש בצדדים שלישיים, דבר אשר עלול למעשה לרוקן את ההסכם מתוכן.

תקופת ההסכם

הסכמי שמירת סודיות יכולים להיות לכל תקופת זמן, אשר תיקבע על ידי הצדדים. נקודה זו הינה בדרך כלל סלע מחלוקת בין הצדדים, כיוון שלכל צד אינטרסים מנוגדים. הצד המוסר מידע רוצה להגן עליו לתקופה ארוכה ככל שניתן ואילו הצד המקבל, מעוניין להיות תחת מגבלת זמן קצרה ככל הניתן. רוב ההסכמים קוצבים תקופות של בין שנתיים לחמש שנים, תלוי באופיו של המידע והמגזר שאליו משתייכים הצדדים.

תנאים כלליים

בסופו של כל הסכם שמירת סודיות, נכללים תנאים כלליים כמו בכל הסכם אחר, אשר מטרתם להסדיר את מערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים, לקבוע כיצד יטופלו סכסוכים וחילוקי דעות בין הצדדים ועוד.

לקרוא, לקרוא ושוב לקרוא  

תמיד יש לקרוא בדקדקנות הסכמי שמירת סודיות לפני חתימתם. ישנם הסכמים אשר נושאים את הכותרת “הסכם לשמירת סודיות” או “NDA” אך למעשה מכילים תנאים אשר סותרים את מהות שמירת הסודיות. לדוגמא, ישנם הסכמים בהם במקום להסכים לשמירת סודיות, הצד המוסר מוותר על תביעות כנגד הצד המקבל אשר נוגעות לגילוי סודות מסחריים או הסכמים אשר קובעים כי רק מידע אשר נמסר בכתב והובהר שהוא סודי יזכה להגנה ועוד. בנוסף, ישנם גם הסכמים אשר מאפשרים לצד המקבל לשמור ברשותו מידע בצורות מסויימות, אשר לאחר תום ההסכם יוכל לעשות בו כבשלו, דבר אשר מוליך לתוצאה הפוכה לגמרי מן התוצאה אשר ביקש בעל המידע להשיג.

בסיכומו של דבר, על מנת להגן על מידע אשר הינו בעל ערך כלכלי רב למיזם, רצוי לבדוק היטב מהם התנאים בהם נחשף המידע לצדדים שלישיים, ותמיד רצוי לקבל ייעוץ מבעל מקצוע הבקי בתחום, על מנת שלא לגלות כי סוף מעשה במחשבת תחילה.

לדוגמאות הסכמים הקליקו כאן עכשיו!